ביטוח מפני אובדן כושר עבודה מהווה שנים רבות סוג של קלף מנצח ומתעתע עבור חברות וסוכנויות הביטוח עד 2016 מול המעסיקים, ומ-2016 מול העובדים. האם אכן זהו מוצר כזה טוב ואיכותי כפי שהוא מוצג לראווה שכדאי ל"כבודו" לפגוע לעצמנו בפנסיה עצמה. אדם שנכנס למקום עבודה ויש לו הסכם העסקה ובמידה ועפ"י אותו הסכם המעביד חייב להפריש לחיסכון הפנסיוני שלו תגמולים ופיצויים (עפ"י הסכם צו או חוק בסכום הגבוה מבניהם) +תקציב נוסף לביטוח מפני אובדן כושר עבודה(א.כ.ע),למעשה בתקציב זה בלבד,של א.כ.ע הייתה למעסיק השפעה ושליטה כל שהיא,ומאחר ותקציב זה יוצא מכיסו של המעסיק הוא לא נשאר אדיש לעלויותיו. למשל אם מדובר בארגון שבו 100 עובדים שמשתכרים 15,000 ₪ ברוטו שהם 1.5 מיליון ₪ ומתוכם ייגזר תקציב 1% א.כ.ע מדובר על 15,000 ₪ לתשלו

משפט קצת אנומלי הייתי אומר,כי לכאורה,אובדן כושר עבודה הוא המכשיר הבטוחי שבא להגן עליכם בעת צרה, איך יתכן שיהפוך להיות הדבר שממנו צריכים להיזהר ולהישמר ?! בדיוק במקום שבו הוא פוגש את מנהל ההסדר במקום העבודה שלכם. לא משנה כמה שעות נוספות,ימים ולילות ויצירתיות ישקיעו החבר'ה במשרד האוצר כדי להשקיף עבור החוסכים לפנסיה את הפנסיות שלהם. ולא משנה כמה רגולציות,מגבלות,מסוכות ואיסורים יטילו על חברות הביטוח, עוד לא נולדה הכספת או המנעול הבן-***ה שיעצור את חברות הביטוח וסוכניהם מלפצח את קוד הפתיחה שלו. כשכתבתי על: 3 כללים פנסיוניים עיקריים בכניסה לעבודה התייחסתי באופן גורף למצבים שבהם אנשים מתחילים עבודה חדשה ובמיוחד הצעירים שבהם.וכשכתבתי על תיקון 12 מה הוא בא לתקן לנו המטרה הייתה להראות כיצד אפשר למצות